רעיון תעלת הימים הועלה שוב במסגרת החיפושים אחר מקורות אנרגיה עם הקמת המדינה, אך בהעדר כל סיכוי לממן את הפרויקט היומרני, התוכנית נשארה בגדר חלום. בשנת 1977, כאשר ישראל הבינה שהיא תיאלץ בסופו של דבר להיפרד ממקורות הנפט השופעים של חצי האי סיני, הוחלט - והפעם ברצינות - לבדוק גם את היתכנות הפרויקט הזה. פרופ' יובל נאמן (ז"ל) שהופקד על הבדיקה, העריך את עלות הפרויקט בכמיליארד וחצי דולר, אולם הציע לשולחיו להימנע מביצועו, בשל ההשלכות הסביבתיות, שאת תוצאותיהן אפילו מדען כמוהו אינו יכול לחזות.
למרבה המזל, מנהיגי המדינה המורגלים בבחירות חדשות לבקרים, נמנעים מלהיכנס לפרויקטים שאת פירותיהם עלולים לקצור הבאים אחריהם, וחזון התעלה המשיך להתרוצץ בראשיהם, או ליתר דיוק באלה של יועציהם, הנוהגים לשלוף אותו מכובעיהם כשפן רענן, בעיקר להגדלת הרייטינג בתקשורת.
כחלק מקו ההתנהלות הזה, התבשרנו לאחרונה שנשיא המדינה שמעון פרס, שנועץ בשחקן הקולנוע ליאונרדו די קפריו, החליט להרים סוף סוף את הכפפה, ולקדם את הפרויקט הדימיוני הזה, כהרגלו - חרף כל מתנגדיו. במקביל נודע שאיש העסקים יצחק תשובה אימץ את הרעיון ה"מקורי" לעצמו, ואף השכיל לנכס אותו כ"חזונו" האישי - מה שמעורר דאגה במיוחד, משום שהאיש, הנחשב כטייקון כלכלי, כבר הצליח להגשים בחייו מספר חלומות.
בניית תעלות, לשיפור המציאות הגיאוגרפית אינה תופעה חדשה. בולטים בתחום זה מספר פרויקטים שבוצעו בשלהי המאה ה-19: תעלת סואץ שהושלמה ב?1869 ודרכה משייטות כ?10 אחוזים מאוניות העולם; תעלת פנמה שהושלמה בהשראתה ב?1889 בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי - חוסכת כ?13,000 ק"מ לאניות המשייטות בה ומספקת כ?80 אחוזים מהכנסותיה של פנמה; ותעלת קורינת שחוצה את חצי האי הפלופונזי. למרות ההשלכות הסביבתיות הקשות, פרויקטים כאלה ושכמותם מצליחים לחסוך כמויות אנרגיה עצומות, ומשפרים את איכות החיים של מיליוני בני אדם.
בניגוד מוחלט לפרויקטים האלה, שמשתלבים, פחות או יותר במעשה הבריאה, תעלת הימים מנוגדת לו בתכלית. רק לצורך השוואה - הפרש המפלסים בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט שביניהם נחפרה תעלת פנמה, הוא פחות מעשרים ס"מ!!, לעומת זאת, תעלת הימים מתיימרת לגשר בין הפרשי מפלסים של כ-420 מטר, הפרשי מליחות של כ?32 אחוזים, והתהוות נופית של מיליוני שנים. את ההשלכות הסביבתיות של הזרמת כמויות עצומות של מים מלוחים אל המקום הנמוך בעולם(!) דרך אדמה פורייה לא ניתן אפילו לשער. אולם, גם מן המעט שנחקר, ברור שפעולה כזו עלולה להסתיים באסון אקולוגי בקנה מידה עולמי. ומעבר לכך, אין כל סיכוי שבעולם שהפרויקט יספק את הסחורה - קרי, יהווה מקור אמין ומתמשך להפקת אנרגיה, ויעלה את מפלס ים המלח, בלי להפר את ההרכב המורפו/ביולוגי המיוחד שלו ושל סביבתו הרגישה.
כבר היום ברור לכל בר?דעת, שהאנרגיה שתושקע בכריית התעלה והגשרים הרבים שיידרשו לחצייתה לעולם לא תוחזר, ולו רק בשל העובדה שהימה הקטנה עשויה להתמלא בתוך זמן קצר, וזרימת המים אליה תופסק ממילא. מנקודה זאת ואילך, התוכנית מתחילה להסתבך בחיפוש אחר פתרונות לבעיות שנוצרות, כחלק מפתרונן של בעיות קודמות. כמו למשל, יצירת אגמים אלטרנטיביים שימליחו את מי התהום ובסופו של דבר יתמלאו גם הם, ואו אז - אומרים גאוני הדור שאינם מצליחים לפתור את מצוקת המים של ישראל - ישתמשו בעודפי המים המלוחים לצורך התפלה.
על פי ההיגיון החלמאי הזה ניתן לשאול: מדוע, בעצם, לא יתפילו את המים בים התיכון, וימנעו בכך את הצריכה המוגברת של מי הכינרת, שעודפיהם מיועדים על פי התוכנית המקורית של אלוהים, לאזן את כמות המים בים המלח?
האמור עד כה לא בא, כמובן, להמעיט מגודל האסון הסביבתי המתרגש כבר שנים על ים המלח, גם ללא הפרויקט החלמאי הזה. להיפך - מפעלי הפוספטים העושים בו שפטים באין פוצה פה, ההתייבשות כתוצאה מחסימת הכינרת, הבולענים שבאים בעיקבותיה, ונסיגת קו המים הפוגעת בערכו התיירותי של משאב גיאוגרפי מהמיוחדים בעולם, זועקים לשמיים, ולא בכדי המונח הזה מכיל גם את המונח 'מים'. אם כבר מדובר ביצירת אגמים מלאכותיים, מדוע, בעצם, לא להשתמש בהם לאגירת מי?הגשמים הזורמים כיום, באין פוצה פה, אל הים?
ברקע עומדת, כמובן, ההזדמנות המוחמצת לשיתוף פעולה עם שכנתנו ממזרח - ירדן, שהגתה כבר בשנות השבעים את רעיון התעלה במקביל לקו הגבול עם ישראל, אבל הציעה להסתפק בצינור באורך של כ?200 ק"מ, כאילו מדובר בעניין שולי שאינו פוגע בסביבה. העניין המביך בכל הנושא הזה הוא שפרס, עוד בהיותו שר לענייני תשתיות, מיהר לחבור אליהם בעניין, חרף העובדה שמרבית המדענים שחקרו את הנושא הגיעו למסקנה חד?משמעית שהקשר עם ים?סוף בעייתי במיוחד, משום שהוא עלול להפר את האיזון האקולוגי העדין בשני קצות התעלה.
מרבית ההתייחסויות לרעיון הרומנטי של הרצל כוללות את המשפט "הרצל היה משפטן במקצועו ולא מהנדס". עם כל הכבוד למהנדסים - ויש כבוד - אין צורך להיות מהנדס כדי להבין, שכשרעיון מתחיל להסתבך, הוא מפסיק להיות חכם. לא בכדי הרעיונות הגאוניים בהסטוריה היו פשוטים להפליא - החל מהמצאת הגלגל וכלה באינטרנט. אם יש פתרון לבעיית ים המלח, הוא חייב להיות פשוט, ישים ובלתי מנוגד לטבע.
רעיון אחד כזה פותח על ידי האדריכל האמריקאי יליד וייטנאם פו הואנג, שהקים בשנת 2004 משרד להמצאת פתרונות אדריכליים לבעיות תרבותיות, סביבתיות או פוליטיות. המשרד הממוקם בניו?יורק יוזם בעצמו את המחקרים, חלקם מתחיל במסגרות לימוד בבתי ספר לאדריכלות.
פו הואנג בן ה?33 לא הספיק לבנות הרבה. הוא עבד כפרויקטור במשרד של מייקל הופקינס (בי"ח לילדים בלונדון) ולאחר מכן במשרד של ברנארד צ'ומי בניו?יורק, שאיתו גם הנחה סטודיו לאדריכלות באוניברסיטת קולומביה. כיום הוא מלמד באוניברסיטאות יוקרתיות כמו ייל, פנסילבניה ופראט, שם הוא משתמש בפוטנציאל של הסטודנטים כמנוף לפתרון סיטואציות בעייתיות. בתוך כך הוא בחן ביחד עם סטודנטים שלו באוניברסיטת פנסילבניה, פתרונות שונים להצלת ים?המלח - פעילות שהתפתחה בהמשך להצעה רעיונית שכדאי לבחון את היתכנותה.
מדובר בפרויקט הנושא את השם הסמלי "שטח הפקר", ומתייחס לחצי?האי היבשתי המתרחב כגידול ממאיר בלב ים המלח, בין ישראל לירדן. הרעיון של הואנג מבוסס על ניצול גושי המלח העצומים ליניקת מים מהאוויר הלח בכוח האוסמוזה. יופיו של הפרויקט בפשטותו ובזמינות שלושת מרכיביו - אוויר לח, גושי מלח, ומקווה מים שישמח לקלוט אליו את כמויות המים שיטפטפו ללא הרף על דופנות המבנים. כדי לממן את הפרויקט, הואנג מציע להקים במקום אתר תיירותי על איים צפים שיחוברו באמצעות מערכת שבילים. האיים והמבנים (ראה בעמוד הבא) תוכננו בשיתוף עם ססיל בלמונד ממשרד המהנדסים הלונדוני PURA.
ומשפט סיום: לידיעת כל סופקי הכפיים, היחצנים והמיוחצנים - ים המלח אינו מתייבש מעצמו, אלא כתוצאה ממדיניות המים הכושלת של מדינת ישראל. ייבוש ים המלח כמו ייבוש הכינרת, הוא תוצאה ישירה של חשיבה מוגבלת, השבויה עדיין בפראדיגמה של עליונות המדע על הטבע. פתרון בעיית ים?המלח טמון בהפסקת השאיבה מהכינרת, שניתן להשיגה בקלות רבה יחסית באמצעות מאגרים מתוכננים שיקלטו את מי הגשמים. הרי בניגוד לכל הפתרונות הבלתי בדוקים האלה, הנבאטים הוכיחו כבר במאה השלישית לפנה"ס, שזה עובד, ובגדול! הרעיון של הואנג - כמו רבים אחרים - מנצל אמנם את יכולות המדע, אך אינו מנסה ללמד את הטבע מהיכן משתין הים.
